<h1>סמ"ג לאוין סימן ש"ג</h1>
<h2>דף יג:</h2>
כהן הדיוט שהיה במקדש בעבודתו ושמע שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו אינו עובד מפני שהוא אונן ואם עבד והוא אונן של תורה חילל עבודתו בין בקרבן יחיד בין בקרבן ציבור כדמסקינן בפ"ב דזבחים (ט"ז א') אבל כהן גדול עובד כשהוא אונן שנאמר (ויקרא כ"א י"ב) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל (ע"פ לשון הרמב"ם ביאת המקדש פ"ב הל' ו' ע"ש) כלומר אינו צריך לצאת מן המקדש ולהניח עבודתו שהרי אם עבד לא חילל (ע"פ פירוש רש"י עה"ת). ותניא בפרק קמא דיומא (י"ג ב') כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל. ועוד תניא (שם) היה כהן, הדיוט (רש"י), עומד ומקריב ושמע שמת לו מת ר' יוסי אומר יגמור עבודתו, והלכה כר' יוסי לגבי ר' יהודה שחולק עליו (עירובין מ"ו ב'). ומניין שעבודת האונן פסולה, דבי ר' ישמעאל תנא בפרק שני דזבחים (ט"ז א') אתיא (ב)[מ]קל וחומר אם בעל מום שאוכל בקדשים אם עבד חילל אונן [שהוא] (ש)אסור לאכול בקדשים שנאמר לא אכלתי באוני ממנו אינו דין שיחלל (שם הל' ז'), ואף על פי שכהן גדול עובד אונן אסור לאכול בקדשים כאשר ביארנו שנאמר ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' וכן אינו חולק לאכול לערב (ע"פ הל' ח' שם) כדאיתא בפרק טבול יום בזבחים (צ"ח ב'), עוד מסקינן שם (צ"ט ב') כי ביום המיתה בלבד נקרא אונן מן התורה ובלילה הוא אונן מדבריהם, וביום הקבורה כולו [ו]אפילו אינו ביום המיתה הוא אונן מדבריהם אבל אינו תופס לילו ואפילו מדבריהם וטובל ואוכל בקדשים לערב, ויום שמועה קרובה ויום ליקוט עצמות הרי הוא כיום הקבורה שאינו תופס לילו (ע"פ הל' ט'—י' שם).
<h2>דף נג.</h2>
שלא יכנס כהן גדול בכל עת אל קדש הקדשים כי אם מיום הכפורים ליום הכפורים שנאמר (ויקרא ט"ז ב') [ו]אל יבא בכל עת אל הקדש, וזהו קדש הקדשים, וכהן הדיוט נכנס בכל יום לקדש בהיכל לעבוד, והוזהרו כל הכהנים שלא יכנסו למקדש או לקדש הקדשים שלא בשעת עבודה שנאמר [ו]אל יבא בכל עת אל הקדש זה קדש הקדשים עכשיו שנאמר מבית לפרכת (מיותר) [מיוחד] אל הקדש להזהיר על כל הבית (ע"פ רמב"ם ביאת המקדש פ"ב הל' א'—ב'). אומר רבינו יצחק (תו"י ד"ה תיפוק) דהא דתניא בירושלמי (פ"ד הל' ה') ומביאה בפטום הקטרת חסר מכל סמן וסמן או שלא נתן לתוכה מעלה עשן כל שהו או שחסר אחת מכל סממניה חייב מיתה ואמר רבי זעירא ועובר משום הכנסה יתרה, פירוש חייב משום ואל יבא בכל עת אל הקדש שנכנס להיכל בחנם.
